החלטה בתיק ת"א 52893-01-11

1. לפני בקשת הנתבעת (להלן:" המבקשת") להתיר לה להביא ראיות לסתור בהתאם להוראת סעיף 6 ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן:" הפלת"ד"), את קביעת הועדה הרפואית של המל"ל אשר קבעה למשיב (להלן:" התובע") דרגת נכות.

2. המשיב נפגע בתאונת דרכים ביום 27.01.2010 (להלן:" התאונה"). התאונה היוותה תאונה עבודה והמשיב פנה למוסד לביטוח לאומי שיקבע דרגת נכותו.

3.  הועדה הרפואית אשר התכנסה ביום 26.04.2011 קבעה כי דרגת נכותו של התובע הינה 10% לפי סעיף 37 (7)א'. מדרגה זו ניכתה הועדה 10% עקב מצבו הקודם של התובע לפי סעיף 35 (1)ב' כך שסך כל הנכות שנקבעה בגין הפגיעה הנדונה עמדה על 0%.

4. המשיב ערער על קביעת הועדה הרפואית לוועדה לערערים וזו קבעה ביום 04.09.11 כי לפי תקנה 37 (7) א' לתקנות המל"ל, למשיב נכות צמיתה בשיעור של 10%, בגין הגבלת התנועות בעמוד שדרה מותני.

5. לשיטת המבקשת, לא התאונה היא זו שגרמה למשיב נכות כלשהי, אלא: " נזקיו כולם הנם תוצאת מצבו הרפואי הקודם, וקביעת המל"ל כאילו יש למשיב נכות כתוצאה מהתאונה הנ"ל נובעת מטעות של הועדה לערערים ו/או העדר חומר רפואי רלוונטי שלו היה עומד בפניה היה משנה את מסקנתה...". (פסקה 5 לבקשה) קרי, לו בפני ועדת המל"ל היה עומד החומר הרפואי שצורף לבקשה דנן, הייתה הוועדה קובעת כי נכותו של התובע אינה נובעת מן התאונה הזו אלא ממצבו הרפואי הקודם.

6. המשיב בתגובתו, מפנה לפרוטוקול הועדה הרפואית של המל"ל מיום 10.07.11 שם נכתב: " לצורך סיכום דיון הועדה מבקשת תיק רפואי אורטופדי טרם התאונה מקופ"ח ומאסף הרופא", וכן פרוטוקול הועדה מיום 04.09.11; "הועדה עיינה בתיק הרפואי ומציינת שלפי המסמכים הרפואיים התובע אומנם סבל מכאבי גב טרם התאונה הנדונה, אך אף פעם לא צוינה הגבלה בתנועות בגב תחתון, ולכן אין מקום לנכות מצב קודם".

7. לדידו של המשיב, עיון בפרוטוקולים, מלמד כי הועדה הרפואית לערעורים לא הסתפקה בחומר הרפואי שהיה מונח בפני הועדה בערכאה הראשונה וביקשה חומר רפואי נוסף. זאת ועוד, המסקנה אליה הגיע הועדה הוסקה לאחר שהועדה בדקה את מסקנות הועדה בערכאה הראשונה ולאחר עיון בתיקו הרפואי של המשיב.

לפיכך, לשיטת המשיב, אין עסקינן בטעמים מיוחדים המאפשרים הבאת ראיות לסתור ועל כן דין הבקשה להידחות.

8. לטענת המבקשת, היעדרם של כל המסמכים הרלוונטיים משולחן ועדת המל"ל מהווים טעם מיוחד, המאפשר הבאת ראיות לסתור לפי סעיף 6 ב' לחוק הפלת"ד הקובע:

" נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת הדרכים לפני שמיעת הראיות בתביעה על פי חוק זה, תחייב קביעה זו גם לצורך התביעה על פי חוק זה. ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

9. בבר"ע 634/85 עודה נ' "רותם" חברה לביטוח בע"מ ובבר"ע 721/85 "סלע" חברה לביטוח בע"מ נ' פתייה נקבע על ידי בית המשפט העליון כי יינתן היתר להבאת ראיות לסתור רק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן. בית המשפט אף הצביע על שני סוגי טעמים, העשויים להצדיק מתן היתר כזה: א) טעמים משפטים, כגון כאשר ההליך בו נקבע הנכות שעל פי דין אחר, היה נגוע בפגם מהותי; ב) טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים.

10. בע"א 5779/90 "הפניקס הישראלי" חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, התייחס בית המשפט העליון לשיקולים במתן היתר וכך נקבע: "על פי נוסח הסיפא לסעיף 6ב לחוק, יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו. נוסח זה מצביע על כך , שהתרת הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד... מקרה אחר הוא, כשלפני הועדה הרפואית לא היו עובדות רלוואנטיות חשובות, הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם התאונה, ואשר לו היו לפניה, בוודאי היו מביאות לתוצאה שונה."

11. המלומד ריבלין מדגים בספרו תאונת הדרכים, תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים, מהדורה רביעית בעמודים 776-777 מקרים חריגים, בהם התיר בית המשפט הבאת ראיות לסתור. ואלו המקרים: "מקרה בו לא היו לפני הוועדה הרפואית שקבעה את דרגת הנכות עובדות רלוונטיות חשובות הנוגעות למצבו של הנפגע, קודם לתאונה, או לאחריה, ואשר היו עשויות לשנות את התוצאה. מקרה נוסף שהודגם בפסיקה הינו; כאשר דרגת הנכות הרפואית שנקבעה על ידי הוועדה הרפואית מתייחסת, במקובץ, לתאונת הדרכים ולגורם נוסף, ומקום בו שיעור תרומת כל אחד מן הגורמים האלה לפגיעה לא נקבע על ידי הגוף הפועל על פי דין. לעניין זה ראו רע"א 5608/90 "קורנהיל" חברה לביטוח בע"מ נק שמעון מזרחי. 

12. בענייננו, בפרוטוקול הועדה לערערים מיום 10.07.11 נכתב כך: "לצורך סיכום דיון הועדה מבקשת תיק רפואי אורטופדי טרם התאונה מקופ"ח ומאסף הרופא". קרי, הועדה אכן דרשה וקיבלה את החומר הרפואי הרלוונטי לצורך קבלת ההחלטה. לא זאת אף זאת, בפרוטוקול הועדה מיום 04.09.11 נכתב כך: "הועדה עיינה בתיק הרפואי ומציינת שלפי המסמכים הרפואיים התובע אומנם סבל מכאבי גב טרם התאונה הנדונה, אך אף פעם לא צוינה הגבלה בתנועות בגב תחתון, ולכן אין מקום לנכות מצב קודם". דהיינו, החומר הרפואי הרלוונטי היה מונח לעיונם של חברי הועדה לערעורים ואין אנו עוסקים במצב בו הועדה לערערים לא הייתה מודעת לכאבי הגב מהם סבל המשיב עובר לתאונה. זאת ועוד, על שולחן הועדה לערעורים הונח פרוטוקול הועדה הרפואית מיום 26.04.11 ובו נכתב: " בעיון בתיקו הרפואי לתובע כאבי עמ"ש מ-2006. כבר אז נשלח לרופא תעסוקה בשל כאבי הגב. ב-2009 ניתן לו פטור מרופא תעסוקתי מהרמת משאות כבדים מעל 7 ק"ג ולא לנהוג למרחקים ארוכים".  

13.  כמו כן, הועדה לערעורים כתבה במפורש בהחלטתה שהיא לא מוצאת לנכון לנכות עקב מצב קודם שכן אמנם המשיב אכן סבל מכאבי גב טרם התאונה אך אף פעם לא צוינה הגבלה בתנועות בגב התחתון.

14. על פי סעיף 6 ב' לחוק הפלת"ד תיעתר בקשה להבאת ראיות לסתור אם שוכנע בית המשפט שמן הצדק להתיר זאת. לעניין זה יצוין כי בפני הוועדה לערעורים היה מונח החומר הרלוונטי לצורך בדיקתו של המשיב.

יתרה  מזו, הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, הועדה הרפואית של המל"ל קבעה את דרגת נכותו של המשיב עוד ביום 04.09.11. איסוף חומר רפואי במשך כמעט שנה, כפי שמצוין בתשובת המבקשת, אינו מאפשר ניהול ההליך בדרך יעילה. היה על המבקשת לפעול ביתר מהירות על מנת לאסוף את מלוא החומר הנדרש לה.

15. המורם מן המקובץ הוא, כי במקרה דנן, לא מתקיים הטעם המיוחד המתיר הבאת ראיות לסתור ולפיכך דין הבקשה להידחות, וכך אני מורה. המבקשת, תשלם למשיב הוצאותיו כולל שכ"ט בשיעור כולל של 1,500 ש"ח (כולל מע"מ).

ניתנה היום, כ"ו חשון תשע"ג , 11 נובמבר 2012 , בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: